כל סטודנט מכיר את הפשרה הזאת. המרצה אומר משהו ששווה לשמור, אתם מורידים את הראש כדי לכתוב אותו, ובזמן שאתם כותבים, עוד שלושה משפטים חולפים. אתם מרימים את הראש איפשהו באמצע הרביעי. מה שכתבתם — בטוח. מה שהסביר אותו — נעלם.

לסכם הרצאה זה בעצם שתי עבודות — להקשיב ולתעד — ואדם יכול לעשות היטב רק אחת מהן בכל רגע.

שמירת הערות לוקחת על עצמה את עבודת התיעוד.

מה זה עושה

הפעילו את זה, ו-yTranslate ישמור בטלפון שלכם תיעוד כתוב של המפגש, שנכתב תוך כדי המפגש ולא נשמר רק בסופו. כל עוד זה פועל, נקודה קטנה בצבע ענבר בראש החדר מראה לכם שהשמירה פעילה. אחר כך אתם פותחים את ההערה, קוראים אותה ומשתפים אותה כ-PDF: מדפיסים, מסמנים עליה, או מוסיפים אותה לכל מקום שממנו אתם חוזרים על החומר.

מה שיש בה הוא בדיוק מה שהופיע על המסך שלכם — כל הודעה, אחת אחרי השנייה, באותו אופן שראיתם אותן עולות בחדר. פותחים הערה, והמפגש שוב מול העיניים. מייצאים אותה, וכל הודעה נושאת את השעה שבה נאמרה, כך שתוכלו למצוא את עשר הדקות שאתם צריכים במקום לקרוא שעה שלמה.

יש עוד שני דברים על התיעוד הזה שכדאי לומר במפורש, כי הם מה שהופך אותו לשימושי באוניברסיטה.

זה טקסט, לא הקלטת קול. אפשר לחפש בו, לרפרף עליו, להעתיק ממנו הגדרה ולתת שלושה עמודים לקבוצת הלימוד.

והוא נשמר בטלפון שלכם. ההערות נכתבות במכשיר ואף פעם לא מועלות לשרתים שלנו, כך שאנחנו לא יכולים לקרוא אותן. המפגש החי עצמו עובד כמו בכל חדר, והמילים עוברות דרך השירות שלנו כדי להגיע למסך; התיעוד השמור הוא מה שנשאר אצלכם. אם ה-iPhone שלכם מגבה ל-iCloud, ההערות שלכם הן חלק מהגיבוי הזה, כמו שאר הנתונים של האפליקציות שלכם. בהגדרות אפשר לראות בדיוק כמה מקום הן תופסות — למשל “מפגש אחד · 177 KB” — ולמחוק אותן מתי שתרצו.

איך מפעילים

  1. פתחו את ההגדרות.

    הקישו על סמל גלגל השיניים בפינה העליונה של מסך הבית. תחת 'הערות', הפעילו את 'שמור הערות במכשיר הזה'. זו כל ההגדרה, והיא חלה גם כשאתם מדברים וגם כשאתם מאזינים.

  2. בדקו את השפה שבה אתם קוראים.

    באותו מסך, תחת 'כללי', 'השפה שלך' היא “השפה שבה אתם קוראים: האפליקציה עצמה והתרגומים שאתם מקבלים בחדר.”

  3. מצאו אותן אחר כך.

    הקישו על 'הערות שמורות', ממש מתחת למתג. כל מפגש נמצא ברשימה. הקישו על אחד כדי לקרוא אותו, או על 'שתף' כדי לייצא אותו כ-PDF.

זהו. אין כפתור הקלטה נפרד שצריך לזכור בתחילת ההרצאה ולשכוח בסופה.

שלוש דרכים שבהן סטודנטים באמת משתמשים בזה

הצטרפות לחדר של המרצה

אם המחלקה שלכם מפעילה חדר, פתחו את הכרטיסייה 'מאזין', הקלידו את הקוד וקראו בשפה שלכם. האזנה היא בחינם ולא דורשת חשבון, וכששמירת הערות פועלת, המפגש הזה נשמר בטלפון שלכם כמו כל מפגש אחר.

הטלפון שלכם, אותה שפה

פתחו את הכרטיסייה 'דובר', הגדירו את 'שפת הדיבור' לעברית, הקישו על 'צור חדר' והניחו את הטלפון במקום שבו הוא שומע את המרצה. אף אחד לא צריך להצטרף. החדר מציג את מה שנאמר בכל מקרה, כך שהרצאה בעברית שנקראת בעברית פשוט נותנת לכם תמלול — תיעוד של השעה, שמור כהערה.

הטלפון שלכם, השפה שלכם

זו הדרך שאנשים לא מצפים לה. הגדירו את 'שפת הדיבור' לשפה שבה מדברים — נניח אנגלית — בזמן ש'השפה שלך' נשארת עברית. על מסך הבית מופיע מתג: 'הצג תרגומים גם בשפה שלך (עברית)'. הפעילו אותו, וטלפון אחד נותן לכם על אותו מסך את ההרצאה ואת הגרסה שלכם שלה, וההערה שומרת את שתי השורות, בדיוק כפי שהופיעו. אף אחד אחר לא נמצא בחדר. התרגום קורה בשבילכם בלבד.

לסטודנט בינלאומי, הדרך האחרונה היא ההבדל בין קורס ששורדים לבין קורס שאפשר באמת ללמוד ממנו למבחן.

בשתי הדרכים האחרונות הטלפון שלכם משמש כדובר, ולכן צריך להתחבר, והן צורכות קרדיטים כמו כל חדר — גם זו שבעברית, שבה שום דבר לא מתורגם. הצטרפות לחדר של מישהו אחר כדי להאזין היא תמיד בחינם.

קודם שואלים. בכל פעם.

זה החלק שחשוב יותר מכל מה שנאמר עד כאן.

הרצאה היא עבודה של מישהו. בסמינר יש סטודנטים אחרים שאומרים בקול דברים שעוד לא גובשו עד הסוף, ובשביל זה בדיוק יש סמינרים. יצירת תיעוד כתוב של אחד מהם משנה את מהות החדר, וזו לא החלטה שסטודנט מקבל בשקט לבד.

אז שאלו. משפט אחד לפני השיעור מספיק: “אני משתמש באפליקציה שכותבת תיעוד טקסט של ההרצאה בטלפון שלי כדי שאוכל ללמוד ממנו — הוא נשאר אצלי במכשיר. זה בסדר מבחינתך?”

כמה דברים שכדאי לדעת לפני ששואלים:

  • למוסדות כבר יש כללים בנושא. לאוניברסיטאות רבות יש מדיניות הקלטה שחלה על הרצאות, סמינרים והתנסויות מעשיות. בדקו מה המדיניות אצלכם במקום להניח — התשובה היא לעיתים קרובות “כן, ללימוד אישי, באישור” ולפעמים “לא” במפגשים קליניים או חסויים.
  • אם מדובר בהתאמה בשל מוגבלות, אמרו זאת. תמיכה בהקלטת הרצאות היא התאמה נפוצה, ופנייה דרך היחידה לסטודנטים עם מוגבלויות מסדירה בדרך כלל את שאלת הרשות לכל הסמסטר, ולא שיעור אחר שיעור.
  • סמינר הוא לא הרצאה. הסטודנטים האחרים לא הסכימו לשום דבר. אם הדיון אישי, הניחו את זה בצד.
  • לימוד אישי אינו פרסום. ההערות הן בשבילכם. להעביר הלאה תמלול של שיעור של מישהו, או לפרסם אותו, זה מעשה אחר עם כללים אחרים.

למרצים: לא עולה לכם כלום לומר כן או לא, ועדיף בהרבה שישאלו אתכם מאשר שיניחו. חלקכם אולי תרצו להפעיל את החדר בעצמכם — טלפון אחד מלפנים, הקוד על השקף הראשון — כך שכולם יעקבו בשפה שלהם וכל סטודנט ישמור עותק משלו. זו הגרסה שבה השליטה נשארת בידיים שלכם.

מה זה לא

זה תמלול מכונה חי, והוא טועה. שמות, מונחים מקצועיים וכל דבר שנאמר מהר ובקול מצונן — שם הוא נכשל. התייחסו אליו כתיעוד טוב של מה שנאמר, לא כפרוטוקול משפטי מילה במילה, ובדקו כל דבר שאתם מתכוונים לצטט.

והוא גם לא לומד במקומכם. מה שהוא מסיר הוא הבהלה מלפספס את המשפט שהסביר את העניין — לא את הצורך לשבת אחר כך ולחשוב על מה שנאמר. השימוש הטוב ביותר הוא עדיין הישן: להקשיב באמת, לכתוב ביד את הדברים המעטים ששווה לכתוב, ולתת לתיעוד לתפוס את מה שהיד לא מספיקה.

לא רק באולמות הרצאה

אותה הגדרה עובדת בכל מקום שבו המילים חשובות והמחברת לא עומדת בקצב: תור ארוך לרופא שאתם רוצים לזכור נכון, תפילה בכנסייה בשפה שאינכם דוברים, פגישה עם בעל הדירה או עם עורך דין, ראיון שאתם עורכים לפרויקט, שיעור שפה שבו אתם רוצים לראות את המילים שאתם שומעים.

אותה הסכמה נדרשת בכולם, ובחלקם — כל דבר רפואי, משפטי או חסוי — התשובה הנכונה היא לעיתים קרובות לא לעשות את זה. שאלו, וכבדו את התשובה.

מחפשים עוד מידע על איך yTranslate עובד? בקרו בבלוג של yTranslate.